הסרת חלודה מכלים עתיקים

בסופ"ש האחרון שהינו בחיפה, אחותי שירלי סיפרה לי מזמן על שוק הפשפשים של חיפה והמליצה בחום, בשבת בבוקר קמנו התארגנו ויצאנו לבדוק במה מדובר, הגענו לרחוב קיבוץ גלויות לאחר לא מעט התברברויות ורק אחרי שה גי.פי.אס של אישתי מירב הסכים להציל את המצב הגענו ליעדנו. השוק מורכב משני אזורים, האזור הפתוח ברחוב הגבוה, ובו רוכלים הפורסים את מרכולתם על הרצפה, ואזור של החנויות, הנמוך יותר ובו גם חנויות וגם חצרות מלאות בכל מיני דברים שאפשר לדמיין, ראוי לציין שהיום החזק הוא שבת בבוקר ובסביבות אחת בצהריים הרוכלים מתחילים לקפל את הבאסטות, איך זה מתקשר לנושא, ובכן מצאתי שם לא מעט כלי עבודה, חלקם מבמצב טוב יותר חלקם במצב טוב פחות, קניתי בעשרה ש"ח פצירה 12" תוצרת ארה"ב של חב' ניקולסון ( את זה גיליתי בבית לאחר שניקיתי אותה) הבעיה היא שהיא קצת חלוד, ובכל זאת למגע היד הרגשתי שהוא עדיין חותך ולכן קניתי, לאחר ניקוי יסודי ושימון ושוב ניקוי יסודי ושוב שימון החלטתי שצריך לנסות להסיר את החלודה באופן טוטאלי למרות שהכלי כגרע במצב תקין לחלוטין, אבל בגלל שאני כזה פרפקציוניסט... אני יודע, מה לעשות

ביצעתי חיפוש ברשת למצוא על הדרכים להסיר את החלודה בשיטה ביתית

הנה התוצאות

חומרים ביתיים

1. קוקה קולה, להניח את הכלי מושרה בתוך קוקה קולה ולחכות 12-24 שעות

2. אותה שיטה כמו ב 1 רק עם חומץ הכי פשוט שיש ולחכות 24 שעות

3. להשרות למשך חודש את הכלי בתמיסה של מים עם מולסה

4. להשרות למשך חודשיים את הכלי בתמיסה של דלי מים עם כיכר לחם קרועה

חומצות

5.חומצה מלחית

6. חומצה פוספורית

בכל השיטות יש לשטוף את הכלי במים ומברשת מיד לאחר שמוציאים מהתמיסה ונגב במייבש שיער ושמן מיד שכן הכלים

יחלידו שוב במגע עם הלחות שבאוויר

 הנה קישור לבלוג של בוב רוזאיסקי בו הוא מדגים את השיטה של ניקוי והשחזת פצירה בעזרת חומץ טבעי

http://logancabinetshoppe.com/blog/2010/12/quick-tip-7/

איך לעשות "מדיד חותך" בכלום כסף

לא מזמן ראיתי את פאול סלרס משתמש במדיד חותך שהוא בנה בעצמו הכוונה ל

MARKING GAUGE

שכל נגר מתחיל חייב שיהיה לו אחד כזה בתיק, ובכן הנה תמומ\נות מהבלוג של פאול

פשוט מאוד, ידית עץ לאחיזה נוחה ובורג שמוברג לידית כשראש הבורג מושחז ליצירת להב עגולה וחדה

תהנו

http://paulsellers.com/2011/12/paul-sellers-upgraded-palm-gauge/

השחזה

אתמול נתן מהסדנא במוסללה שאל אותי אם אהיה מוכן להעביר שיעור בנושא השחזת כלי עבודה בסדנא, זאת פעם ראשונה שמבקשים ממני ללמד משהוא, וזה מאוד החמיא לי, החלטתי לקבל את ההצעה, ואני כבר מתכונן לקראת הארוע, אני משתמש בשיטה של השחזה עלגבי ניירות השחזה המודבקים למשטח זכוכית חלק ושטוח, וזאת השיטה שאני כבר מיומן בהף למרות שיש ברשותי אבן מים יפנית, הרי כולנו יודעים עד כמה זה יותק מלכלך  ומצריך השטחה מתמדת של האבנים, במרוצת השנים בחנתי הרבה שיטות וכרגע אני די מרוצה מהשיטה שלי, אך מדי פעם אני מוצא אתרים ובהם שיטות חדשות ומחודשות, המורה הבריטי פאול סלרס פרסם די.וי.די שלם בנושא השחזת כלים שאותו עדיין לא ראיתי, אבל ישנו סרטון אחד שלו שדי הרשים אותי, המיומנות שלו היא מרשימה, המהירות של תנועות הידיים שלו עם המפסלת דבוקה לאבן היהלום השאירה אותי פעור פה
הנה הסרטון

ניסור - RESAW

מדובר באמנות הניסור של קורות או חתיכות עץ במקביל לפני הקורה כך שהתוצאה תהיה חתיכה דקה של עץ ואחידה בעוביה, זה לא קל, רובנו יודעים שגם עם מסור סרט מכוון היטב ישנן סטיות בחיתוך, הנה סרטון הממחיש כיצד אפשר לבצע המשימה עם מסורי יד, הטכניקה די פשוטה, ראשית מסמנים עם "מדיד חותך" (הרגע המצאתי את המושג הזה)  את עובי הניסור לכל אורך ארבעת הפאות, אח"כ צריך להתחיל הניסור באחת הפינות ולתת למסור להכנס לתלם של הסימון,  צריך לנסר מעט ולהפוך החתיכה שוב ושוב עד שתתקבל התוצאה המיוחלת, מהסרטון רואים שזו עבודה לא מעטה, ואיך שעם המסור היפני "ריובה" זה הרבה יותר מהיר

תהנו



זנב סנונית משולב

אחד המחברים החשובים בנגרות הוא זנב הסנונית, השם הזה מעורר בי תמיד הרגשה של סקרנות,

הנה אחד הסרטונים הטובים שאני מכיר שנעשו בעת האחרונה ובה דיוויד בארון מסביר את הטכניקה שלו לסימון וחיתוך זנב סנונית משולב,

צפיה מהנה

שימו לב למוביל המגנטי שהוא גם מייצר בעצמו ואותו אני אנסה להעתיק בעתיד הקרוב

להתראות

פתיחה - אין נגרות בישראל

אין נגרות בישראל, זה השם שהחלטתי לתת לפתיחה של הבלוג הזה

אין עוררין על כך שבישראל "אין תרבות של נגרות", עקב היותה מדינה צעירה, אך מפותחת מבחינה טכנולוגית ומדעית ואשר השלטון שלה תמיד קידם את אלו לעומת המקצועות העממיים ו\או הידניים. כמובן שיש כאן נגרים וגם טובים, רובם מצויידים במיטב הטכנולוגיה. אנסה להבין מדוע בישראל אין מסורת תרבותית לעבודה בעץ, ונראה היכן נפלנו.

אני יליד 67, גדלתי בת"א וברומא, את היסודי סיימתי בביה"ס "מגן" שבמעוז אביב, בי"ס עממי ונעים, קטן ונחמד, אהבתי אותו מאוד, ובמיוחד אהבתי את הבקתה שבקצה הגינה, אני לא זוכר אם זאת היתה בקתה מעץ ,סביר שזה היה מבטון, שם הינו לומדים שעורי מלאכה, היו בבקתה הזאת שולחנות עבודה וריח של עץ, המכשיר החשמלי היחידי היתה מקדחה על מתקן לקידוח אנכי עם ידית שמורידה ומעלה את המקדחה, אותה זכו להפעיל רק התלמידים מהכיתות הבוגרות, אני לא זוכר את המורה בכלל בכלל וגם היצירות המופלאות הצטמצמו למדף קטן, מתקן לתבלינים, ועוד מדף קטן, הכל מדיקטים, ובכך הסתיים פרק הנגרות בחיי ילד תלאביבי באותם הימים.

ישראל לא שופעת בעצים, מה לעשות המחסור במים עשה כך שאין כאן יערות עד, וגם לא יערות ירוקים כפי שבאירופה, אי לכך העצים אצלנו הם כמו רוחות מקודשות שאין לנו רשות לגעת או לפגוע בהם (ראו ה"וואלס להגנת הטבע", אני לא מכיר דוגמה דומה לשיר הזה במדינה אחרת). רוב הרהיטים שנבנו או נבנים בארץ אינם בנויים מעצים מלאים או גושניים, אלה מסיבית או סנדוויץ (דיקטים! לצורך העניין) מצופים בשכבה דקה של עץ יוקרתי יותר שנקרא "פורניר" שדומה מאוד למילה "VENEER“ אשר מקנים לרהיט מראה גושני או אמיתי יותר, אך עין זהירה תבדיל בזה מיד ,שלא לדבר על פורמייקה שהיא תוצר תעשייתי מובהק ושבישראל זכתה להצלחה רבה עקב העמידות הגבוהה שלה.

חוץ מאקליפטוס וזית, אין ממש זן של עצים ארץ ישראליים או מצויים במידה שתאפשר כריתה מבוקרת או לא, ולכן רוב רובם של העצים שנמכרים במחסנים ברחבי הארץ הם עצים מיובאים, ולכן יקרים.

ישנו אספקט אחד שמטריד אותי יותר ויותר בכל שנה ושנה והוא הבזבוז העצום של עצים טובים שנלקחים לצורך בערה ביום אחד ומיוחד והוא ל"ג בעומר. נכון שרוב העצים שהילדים מוצאים ברחוב הם עצי אורן, קרשים למיניהם במצב משומש בדרך כלל, ובכל זאת לי כואב הלב על הבזבוז הרב שלא לדבר על הפגיעה הסביבתית של הבערה. אבל בעיני הדבר הגרוע ביותר הינו ההבנה הקולקטיבית הארץ ישראלית שאפשר ל"שרוף" עצים לשם חגיגה ולא לשם צורך ממשי, וזה מחלחל לתרבות שלנו ומותיר אותנו ללא תרבתו כל כבוד לעצים ולתוצרים שלהם.

בבלוג הזה אנסה לשים אור על אומנות העבודה בעץ עם הידים וכלי עבודה ידניים, כפי שבאנגליה, בקנדה ובארה"ב יש התעוררות חזקה ביותר, ותנועה הולכת וגדלה של אספנות ושימוש בכלי עבודה איכותיים.

בואו נצא לדרך