שופין - עבודת יד

היום אכתוב על אחד הכלים הפחות נחשבים (שלא בצדק) בנגרות בכלל, השופין,

עד היום אני לא בדיוק יודע מה ההבדל בין, השופין ,לפצירה, ומשוף. אולי מישהוא יכול לעזור לי בעניין.

זהו כלי מאוד בסיסי ופרימיטיבי ביסודו שנועד ל"גרד" שבבים של עץ מהעבודה שלנו. היום אפשר למצוא שיפנים זולים ושעל פניהם מרגישים מספיק חדים כדי לעשות את העבודה טוב מספיק. אבל!,,האם באמת השופינים שמיוצרים ביד ושעולים הון עתק באמת שווים את מחירם, ובכן רוב בעלי הדעת בעולם סבורים שכן, ההסבר הכי בסיסי הוא ששופינים אלו, בשל חוסר האחידות במיקום של הזיזים שעל פני השופין מאפשרים הסרה איכותית יותר של שבבי עץ מהעבודה וכן משאירים אחריהם משטחים יותר נקיים. השופינים האלו עולים פי עשרה ויותר מאשר שופין תעשייתי שווה גודל וחספוס.

הנה תמונה שמבהירה את נושא דרוג החספוס של השופינים הללו

אפשר לראות את חוסר האחידות של הזיזים, דבר שמקנה לכלים אלו את האופי המיוחד להם.

צירפתי כאן סרטון המתאר את תהליך הייצור של שופיני אוריו הצרפתיים

סרטון מדהים זה מראה את ההשקעה העצומה של החברה בייצור כלי עבודה איכותיים לכל מטרה וגם לכל יד בהתאם לימין או לשמאל. שופיני אוריו נחשבים לטובים בעולם למרות שיש עוד קומץ שדל חברות אירופאיות אשר מייצרות שופיני עבודת יד איכותיים לא פחות.

אוריו

http://www.forge-de-saint-juery.com/

לוגיאר

http://www.hand-stitched-rasp-riffler.com

מילאני

המיועדים גם לאבן

קורראדי

http://www.corradi.com/it/

/

כלי לנגרות יפנית: ג'נו - פטיש עבודה יפני

כל אחד מאיתנו בוודאי נחשף ליופי ולאסטתיקה היפנית, החל ממכשירי האלקטרוניקה של סוני אשר השפיעו רבות על סטיב ג'ובס כשאר עיצב את המק הראשון, ועוד רבות הדוגמאות כמו גני הזן וסידורי הפרחים ואפילו המראה של צלחת סושי יש בה מן האסטתי. מדינה כה מפותחת ברמה התעשייתית לא יכולה היתה לצמוח אלמלא היו בה אומנים רבי ידע ובזכותם הצליחו להרים את עצמם למעמד של מעצמה תעשייתית עולמית. תוך שמירה קפדנית על המסורת שלהם ועל המורשת האומנותית והאמנותית.

הנפחים היפנים אשר מייצרים את כלי העבודה לנגרות היפנית המסורתית הינם זן הולך ונכחד, אין בתי ספר למקצועות אלו, רק מי שגדל וחי תחת שרביטו של רב אומן יכול היה ללמוד את רזי הידע והסודות הכמוסים. בכוחים אפלוליים, הם יושבים על ברכיהם מכים בפטישים, נושמים את האדים העולים מן המתכות, שבים ומכים, מחממים, מסובבים, ומכים, ומסובבים וכן הלאה עד שלבסוף מתקבל מוצר שהור פרי  של מאות ואלפי שנות ידע ונסיון, כלי שכל מילימטר בו מחושב כולל המשקל והחוזק.

אני רוצה להתחיל כאן סדרה של מאמרים בנושא ייצור הכלים היפניים, ואשבץ ברוב המקרים סרטונים אשר מראים את אופן היצור של הכלים הללו.

ג'נו: הפטיש היפני:

שימו לב לדיוק של פעולות הידיים, תוצאה של אלפי שנות נסיון מתומצטים לאלפית שניה של מכת פטיש.

עלון מעניין

במהלך השנים יצא לי להתרשם מהחנות כלי עבודה אחת בברוקלין שבניו-יורק, מסתבר שאחד הבעלים הוא יהודי, והם מוכרים כלי עבודה ידניים איכותיים ביותר, בנוסף הוא עורך בלוג פנימי ולאחרונה הם יצאו עם עלון דיגיטלי בנושא כלי עבודה, עם הסברים מאוד תמציתיים ומאויירים בצורה קריאה וברורה,

אני שם לכם קישור להורדה ישירה של העלון וגם הכנסו לנחות שלהם, לא כדאי לפספס

העלון

http://toolsforworkingwood.com/storeimages/met/met_lite.pdf

האתר

http://www.toolsforworkingwood.com/store/index.php

קארל הולטי - בונה מקצועים

פרק שני בסדרת בוני המקצועים:

קארל הוטלי נחשב לבונה הכי "ממוכן" מבין הבונים אותם אמנה בבלוג הזה, אפשר לאמר שהוא חריג בתמונה בכך שרמת המיכון שלו עובר את רמת הסדנא הביתית בכמה וכמה רמות. בבלוג שלו הוא מסביר שאת איכות הגימור שהוא מצליח להשיג בעזרת המכונות הללו לא ניתן לשחזר ביד, למרות שהוא מכבד את ביל קארטר ודומיו, הוטלי לא זוקף להם זכות על הגימור ולוקח לעצמו את הקרדיט של הטוב ביותר.

בלינק הבא אפשר לראות כיצד הוטלי מעבד את המתכות שלו לכדי מצקועים מהרמה הגבוהה ביותר כיום בעולם, כמו אחרים הוטלי מושפע מאוד מהסגנון העתיק של "נוריס, ו"ספיירס" וכן מקצועי ה"מיטר" אותם הכרנו בפוסט הקודם גם כאן תופסים מקום של כבוד.

http://www.holteyplanes.com/blog/

כאן ניתן להבחין בחלקים המרכיבים את המקצוע לפני ההרכבה

בסרטון הבא דיויד בארון מדגים מקצוע קטן של הוטלי על עצים אקזוטיים קשים להקצעה, ואפשר לראות בבירור את איכות החיתוך של המקצוע הקטן הזה.



קארל הוטלי מעדיף לעבוד בסדרות למרות שהוא יקבל גם הזמנה מיוחדת בברכה, הוא מייצר כמות מסויימת של מקצועים מסוג אחד בסדרה, ממספר אותם ולאחר מכן מפסיק את היצצור ועובר למוצר אחר. המחירים של המקצועים האלו הוא בסביבות ה 2000-1500 דולר, דולר פחות דולר יותר.

עדכון:
הנה תמונה מהבלוג של הוטלי בה הוא מציג את תוצרתו האחרונה,

המחיר  £3,750 לא כולל מע"ם ליחידה

 

ביל קארטר - בונה מקצועים

 כבר מזמן שאני חושב לכתוב על נושא מאוד מדליק! והוא עולם המקצועים בעבודת יד, כלומר לא מדובר כאן על אותם שמות כגון "סטנלי", "קליפטון" כוכ' שהם מפעלים גדולים, כאן מדובר על מספר גדל והולך של בוני מקצועים כמעט תוצרת בית, אפשר לאמר, למרות שברוב המקרים אותם בעלי מקצוע פועלים בסדנא מאובזרת היטב. הרשימה ארוכה ומתארכת, אתחיל עם ביל קארטר שהוא אולי הוותיק והבכיר מבין כל אלה שאמנה בפוסט הזה ובאמרים שיבוא
והוא גם הפחות טכנולוג, כלומר אין לו את המיכון הכבד שיש לקארל הוטלי לדוגמא. ביל קארטר משתמש בשיטות פשוטות ובסיסיות על מנת ליצר את המקצועים שלו, שהם פנינים של עדינות ודיוק, הנה דוגמה:

הערך הכפי של קבוצת המקועים שבתמונה הנ"ל הוא בערך 20,000 ליש"ט

רוב המקצועים של ביל הם "מקצועי מיטרה" ואני לא אכנס לפירוט שמבדיל את אלו מאחרים, אבל בקצרה מדובר במקצועים עם עיצוב יחודי דמוי קופסא, להב המושענת בזוית יחסית נמוכה, ופתח להב מאוד צר, החיתוך של מקצועים אלו מאוד עדין למרות הזווית הנמוכה של הלהב.

ביל מייצר גם מקצועי "אינפיל" כדוגמת "נוריס" הידועים מתחילת המאה, הנה דוגמא למקצוע בסגנון זה:

שימו לב למקצוע המיני שליד הגוינטר הענק.

ביל ידוע בזכות השימוש שהוא עושה בפליז ממוחזר שהוא מוציא מגב מסורים אנגלים ישנים, וזאת אפשר לראות באתר שלו, כמובן שמדובר ביכולת ביצועית גבוהה מאוד, הן במתכות והן בעבודות העץ, כל העצים שבשימוש כאן הנם עצים משובחים ואקזוטיים.

http://www.billcarterwoodworkingplanemaker.co.uk/12.html

הנה דוגמה למקצוע קטן עם גוף מפליז וסוליה מפלדה, החיבור בין שני החלקים הוא חיבור קר, ללא הלחמות, בזכות מחברי זנב הסנונית המיוחדים שהוא עושה, ויש הסבר על כך באתר שלו:. המקצועים של ביל נחשבים כבר עכשיו ובעודו בחיים למקצועי אספנות ומחירם ירקיע שחקים בעתיד, השקעה כדאית ביותר למי שמבין עניין...

שימו לב שפתח הלהב כמעט ואינה נראה אם לא ממש מחפשים אותו

רוב התמונות מתוך הבלוג של דיוויד בארון

http://davidbarronfurniture.blogspot.co.il/search?q=bill+carter

המשך יבוא

כיצד לשמור על להבי מסורים

טיפ מאוד פשוט ויעיל הוא השימוש במהדקים עשוים פלסטיק שנמצאים באוגדנים ותיקיות למסמכים וכו', בעבר הם היו מאוד נפוצים היום פחות, למרות שאני בטוח שתמצאו אחד כזה בבית שלכם אם רק תחפשו קצת

אגב הטיפ מתאים גם למסורים מערביים (לא יפניים) למרות שקשה למצוא מהדקים ארוכים יותר מה 28 ס"מ.

http://americanwoodworker.com/blogs/tips/archive/2010/07/22/sharp-edge-protection.aspx

ארגז כלים - TOOL CHEST

אחד הנושאים שמעסיקים את עולם הנגרות הידנית בזמן האחרון הוא נושא ארגז הכלים.

קריסטופר שוורץ מבחירי בעלי הדעת בתחום הכלים הידניים בנגרות של היום, ערך מחקרים היסטוריים בנושא, וגם כתב ספר " ארגז הכלים  האנרכיסטי" (או " של האנרכיסט") העוסק בארגז הכלים האולטימטיבי ובכלים שצריכים להיות בתוכו. לא מדובר בארגז כלים של " כתר" או " סטנלי" אלא מדובר כאן במיכל די גדול בנוי עץ מלא כמובן ובכלים ידנים עם מחברי זנב סנונית, משהוא בגודל של עריסה לתינוק, עם מכסה שנפתח כלפי מעלה,

הנה לינק לסרטון בו שוורץ מדבר כל הכלים שהוא ממליץ שיהיו בארגז:

 

מסתבר ששורץ במהלך המחקרים שלו עלה על כמה וכמה אוצרות של ממש, כמו ארגז כלים מושלם של H.O STUDLEY, כאן מדובר בארגז כלים שנפתח כמו ספר או מזוודה, ובתמונות הארגז תלוי על הקיר, שימו לב לסדר המופתי של הכלים, על ההיגיון שמאחורי החלוקה, על היעילות של הסידור. פשוט תענוג לעיניים, אינני יודע איך הוצאת הכלים מתבצעת שכן המצאות הכלים שכבה על גבי שכבה בתוך הארג לא מקלה על המלאכה, שוורץ עצמו שואל את אותה השאלה, ועדיין לא מוצא תשובה, נחכה לראות מה יעלה בחכתו בהמשך שכן הוא וחבריו חוקרים את העניין לעומק ממש בימים אלה.

http://www.popularwoodworking.com/woodworking-blogs/chris-schwarz-blog/h-o-studley-by-the-numbers

טיפ למלחציים

בטח נוכחתם כבר לדעת שמלחציים טובים הם כלי עזר משמעותי בסדנת העבודה של כולנו, ישנם מלחציים וישנם מלחציים, רוב המלחציים הקיימים בשוק הם בעלי מכניזם שעובד על בורג מרכזי מוביל ושני מוטות מוליכים לשמירת המקביליות של הלסתות, ובכן בוודאי שמתם לב שעם הזמן המוטות מאבדים מעט מההידוק שלהם ולכן נוצר "משחק" קטן, כלומר הלסת מתחילה לזוז גם לצדדים, אמנם מדובר במילימטרים ספורים אך בכל זאת מורגשים היטב. למעשה אין תרופה למכה שכן מדובר במכניקה יחסית כבדה וכמו שאומרים באיטליה " Il gioco non vale la candela"  ובתרגום חופשי "המשחק לא שווה את הנר" וההסבר: בימי הביניים כשלא היה חשמל השתמשו בנרות לתאורה בלילה, הנרות כמובן היו מצרך יקר באותם זמנים, ולכן האמרה מתייחסת לכדאיות של הדלקת הנר לעומת חסר התועלת של איזה פעילות שהיא, "משחק", לאור הירח.

וכאן ניתן להשתמש בעוד משפט ידוע " להקדים תרופה למכה" והנה הטיפ, מדובר במניפה עשויה מלבידים דקים, נאמר 3 מ"מ ומוצמדים ע"י סוגר או בורג עם אום. כשצריך לסגור איזה שהוא חלק במלחציים, ניתן להשתמש במניפה כדי לאזן את הלפיתה של הלסתות כך שמוטות ישארו מקבילים להברגה ולא יקבלו זווית או עיוות אפילו זעיר שיכול להחמיר עם השנים.

ראיתי את הפטנט הזה במספר בלוגים והנה אחד מהם:

http://thesorteddetails.blogspot.co.il/2011/11/reasonable-alternative-to-growing-third.html

מצאתי עוד בלוג שממליץ על הפטנט

http://pedder-altedamenauskiel.blogspot.co.il/2012/10/distance-abstand.html

אומן כיפוף עץ

כיפוף העץ נתפס בעיני כמו מלאכת כישוף, האדים, החום העשן, הכיפוף עצמו שמצריך כוחות פיזיים, הדיוק שבתכנון , כל אלו מקנים לאומנות הזאת הילה מיסתית משהוא.

מדי עם אני נתקל בנגרים שמתמחים בכיפוף, הנה אחד מהם MIKE JARVI

שימו לב לכל הפרטים שהוא לוקח בחשבון עוד לפני הכיפוף עצמו, כלומר המדידות, הניסורים, פשוט מדהיםץ

תהנו

שיטת השחזה יחודית

כבר הרבה זמן שאני שואל את עצמי מהי הדרך הטובה ביותר להשחיז את הכלים שלי, ובכן התשובה היא: כל אחד והדרך שלו! אין דרך אחת שהיא טובה לכולם, כל אחד והצרכים המיוחדים שלו והנוחות שלו הדרך להשיג את כמעט אותה התוצאה אצל כולם.

בשיטוטים שאני עורך עבור הבלוג האחר שלי: http://theluthiersworkshop.blogspot.co.il/

נתקלתי הבבונה גיטרות אמריקאי מדהים, ובעיקר עם ראש מבריק, שפיתח שיטה, לא שיטה, מדע מדוייק בנושא.

מדובר במוביל שמחזיק את הלהב המושחזת בזווית הנכונה ביותר והיציבה ביותר ובכך הוא מביא לתוצאות מדהימות שכן השימוש באבני לטש יפניות איכותיות עוזר מאוד ומאפשר להשיג את התוצאות הללו בקלות, אמנם תוך הקרבה מסויימת בציוד, מקום,הכנה וחומרים.

וכפי שכבר קראתי אצל יהודה וורשבסקי לגבי השחזה, מדובר בשחזה מדוויקת באזור הלהב בלבד, וללא הצורך לעבד ולהשטיח את כל שטח גב המפסלת, כפי שנהוג.

צפו בסרט ובוא נפתח דיון בנושא

הסרת חלודה מכלים עתיקים

בסופ"ש האחרון שהינו בחיפה, אחותי שירלי סיפרה לי מזמן על שוק הפשפשים של חיפה והמליצה בחום, בשבת בבוקר קמנו התארגנו ויצאנו לבדוק במה מדובר, הגענו לרחוב קיבוץ גלויות לאחר לא מעט התברברויות ורק אחרי שה גי.פי.אס של אישתי מירב הסכים להציל את המצב הגענו ליעדנו. השוק מורכב משני אזורים, האזור הפתוח ברחוב הגבוה, ובו רוכלים הפורסים את מרכולתם על הרצפה, ואזור של החנויות, הנמוך יותר ובו גם חנויות וגם חצרות מלאות בכל מיני דברים שאפשר לדמיין, ראוי לציין שהיום החזק הוא שבת בבוקר ובסביבות אחת בצהריים הרוכלים מתחילים לקפל את הבאסטות, איך זה מתקשר לנושא, ובכן מצאתי שם לא מעט כלי עבודה, חלקם מבמצב טוב יותר חלקם במצב טוב פחות, קניתי בעשרה ש"ח פצירה 12" תוצרת ארה"ב של חב' ניקולסון ( את זה גיליתי בבית לאחר שניקיתי אותה) הבעיה היא שהיא קצת חלוד, ובכל זאת למגע היד הרגשתי שהוא עדיין חותך ולכן קניתי, לאחר ניקוי יסודי ושימון ושוב ניקוי יסודי ושוב שימון החלטתי שצריך לנסות להסיר את החלודה באופן טוטאלי למרות שהכלי כגרע במצב תקין לחלוטין, אבל בגלל שאני כזה פרפקציוניסט... אני יודע, מה לעשות

ביצעתי חיפוש ברשת למצוא על הדרכים להסיר את החלודה בשיטה ביתית

הנה התוצאות

חומרים ביתיים

1. קוקה קולה, להניח את הכלי מושרה בתוך קוקה קולה ולחכות 12-24 שעות

2. אותה שיטה כמו ב 1 רק עם חומץ הכי פשוט שיש ולחכות 24 שעות

3. להשרות למשך חודש את הכלי בתמיסה של מים עם מולסה

4. להשרות למשך חודשיים את הכלי בתמיסה של דלי מים עם כיכר לחם קרועה

חומצות

5.חומצה מלחית

6. חומצה פוספורית

בכל השיטות יש לשטוף את הכלי במים ומברשת מיד לאחר שמוציאים מהתמיסה ונגב במייבש שיער ושמן מיד שכן הכלים

יחלידו שוב במגע עם הלחות שבאוויר

 הנה קישור לבלוג של בוב רוזאיסקי בו הוא מדגים את השיטה של ניקוי והשחזת פצירה בעזרת חומץ טבעי

http://logancabinetshoppe.com/blog/2010/12/quick-tip-7/

איך לעשות "מדיד חותך" בכלום כסף

לא מזמן ראיתי את פאול סלרס משתמש במדיד חותך שהוא בנה בעצמו הכוונה ל

MARKING GAUGE

שכל נגר מתחיל חייב שיהיה לו אחד כזה בתיק, ובכן הנה תמומ\נות מהבלוג של פאול

פשוט מאוד, ידית עץ לאחיזה נוחה ובורג שמוברג לידית כשראש הבורג מושחז ליצירת להב עגולה וחדה

תהנו

http://paulsellers.com/2011/12/paul-sellers-upgraded-palm-gauge/

השחזה

אתמול נתן מהסדנא במוסללה שאל אותי אם אהיה מוכן להעביר שיעור בנושא השחזת כלי עבודה בסדנא, זאת פעם ראשונה שמבקשים ממני ללמד משהוא, וזה מאוד החמיא לי, החלטתי לקבל את ההצעה, ואני כבר מתכונן לקראת הארוע, אני משתמש בשיטה של השחזה עלגבי ניירות השחזה המודבקים למשטח זכוכית חלק ושטוח, וזאת השיטה שאני כבר מיומן בהף למרות שיש ברשותי אבן מים יפנית, הרי כולנו יודעים עד כמה זה יותק מלכלך  ומצריך השטחה מתמדת של האבנים, במרוצת השנים בחנתי הרבה שיטות וכרגע אני די מרוצה מהשיטה שלי, אך מדי פעם אני מוצא אתרים ובהם שיטות חדשות ומחודשות, המורה הבריטי פאול סלרס פרסם די.וי.די שלם בנושא השחזת כלים שאותו עדיין לא ראיתי, אבל ישנו סרטון אחד שלו שדי הרשים אותי, המיומנות שלו היא מרשימה, המהירות של תנועות הידיים שלו עם המפסלת דבוקה לאבן היהלום השאירה אותי פעור פה
הנה הסרטון

ניסור - RESAW

מדובר באמנות הניסור של קורות או חתיכות עץ במקביל לפני הקורה כך שהתוצאה תהיה חתיכה דקה של עץ ואחידה בעוביה, זה לא קל, רובנו יודעים שגם עם מסור סרט מכוון היטב ישנן סטיות בחיתוך, הנה סרטון הממחיש כיצד אפשר לבצע המשימה עם מסורי יד, הטכניקה די פשוטה, ראשית מסמנים עם "מדיד חותך" (הרגע המצאתי את המושג הזה)  את עובי הניסור לכל אורך ארבעת הפאות, אח"כ צריך להתחיל הניסור באחת הפינות ולתת למסור להכנס לתלם של הסימון,  צריך לנסר מעט ולהפוך החתיכה שוב ושוב עד שתתקבל התוצאה המיוחלת, מהסרטון רואים שזו עבודה לא מעטה, ואיך שעם המסור היפני "ריובה" זה הרבה יותר מהיר

תהנו



זנב סנונית משולב

אחד המחברים החשובים בנגרות הוא זנב הסנונית, השם הזה מעורר בי תמיד הרגשה של סקרנות,

הנה אחד הסרטונים הטובים שאני מכיר שנעשו בעת האחרונה ובה דיוויד בארון מסביר את הטכניקה שלו לסימון וחיתוך זנב סנונית משולב,

צפיה מהנה

שימו לב למוביל המגנטי שהוא גם מייצר בעצמו ואותו אני אנסה להעתיק בעתיד הקרוב

להתראות

פתיחה - אין נגרות בישראל

אין נגרות בישראל, זה השם שהחלטתי לתת לפתיחה של הבלוג הזה

אין עוררין על כך שבישראל "אין תרבות של נגרות", עקב היותה מדינה צעירה, אך מפותחת מבחינה טכנולוגית ומדעית ואשר השלטון שלה תמיד קידם את אלו לעומת המקצועות העממיים ו\או הידניים. כמובן שיש כאן נגרים וגם טובים, רובם מצויידים במיטב הטכנולוגיה. אנסה להבין מדוע בישראל אין מסורת תרבותית לעבודה בעץ, ונראה היכן נפלנו.

אני יליד 67, גדלתי בת"א וברומא, את היסודי סיימתי בביה"ס "מגן" שבמעוז אביב, בי"ס עממי ונעים, קטן ונחמד, אהבתי אותו מאוד, ובמיוחד אהבתי את הבקתה שבקצה הגינה, אני לא זוכר אם זאת היתה בקתה מעץ ,סביר שזה היה מבטון, שם הינו לומדים שעורי מלאכה, היו בבקתה הזאת שולחנות עבודה וריח של עץ, המכשיר החשמלי היחידי היתה מקדחה על מתקן לקידוח אנכי עם ידית שמורידה ומעלה את המקדחה, אותה זכו להפעיל רק התלמידים מהכיתות הבוגרות, אני לא זוכר את המורה בכלל בכלל וגם היצירות המופלאות הצטמצמו למדף קטן, מתקן לתבלינים, ועוד מדף קטן, הכל מדיקטים, ובכך הסתיים פרק הנגרות בחיי ילד תלאביבי באותם הימים.

ישראל לא שופעת בעצים, מה לעשות המחסור במים עשה כך שאין כאן יערות עד, וגם לא יערות ירוקים כפי שבאירופה, אי לכך העצים אצלנו הם כמו רוחות מקודשות שאין לנו רשות לגעת או לפגוע בהם (ראו ה"וואלס להגנת הטבע", אני לא מכיר דוגמה דומה לשיר הזה במדינה אחרת). רוב הרהיטים שנבנו או נבנים בארץ אינם בנויים מעצים מלאים או גושניים, אלה מסיבית או סנדוויץ (דיקטים! לצורך העניין) מצופים בשכבה דקה של עץ יוקרתי יותר שנקרא "פורניר" שדומה מאוד למילה "VENEER“ אשר מקנים לרהיט מראה גושני או אמיתי יותר, אך עין זהירה תבדיל בזה מיד ,שלא לדבר על פורמייקה שהיא תוצר תעשייתי מובהק ושבישראל זכתה להצלחה רבה עקב העמידות הגבוהה שלה.

חוץ מאקליפטוס וזית, אין ממש זן של עצים ארץ ישראליים או מצויים במידה שתאפשר כריתה מבוקרת או לא, ולכן רוב רובם של העצים שנמכרים במחסנים ברחבי הארץ הם עצים מיובאים, ולכן יקרים.

ישנו אספקט אחד שמטריד אותי יותר ויותר בכל שנה ושנה והוא הבזבוז העצום של עצים טובים שנלקחים לצורך בערה ביום אחד ומיוחד והוא ל"ג בעומר. נכון שרוב העצים שהילדים מוצאים ברחוב הם עצי אורן, קרשים למיניהם במצב משומש בדרך כלל, ובכל זאת לי כואב הלב על הבזבוז הרב שלא לדבר על הפגיעה הסביבתית של הבערה. אבל בעיני הדבר הגרוע ביותר הינו ההבנה הקולקטיבית הארץ ישראלית שאפשר ל"שרוף" עצים לשם חגיגה ולא לשם צורך ממשי, וזה מחלחל לתרבות שלנו ומותיר אותנו ללא תרבתו כל כבוד לעצים ולתוצרים שלהם.

בבלוג הזה אנסה לשים אור על אומנות העבודה בעץ עם הידים וכלי עבודה ידניים, כפי שבאנגליה, בקנדה ובארה"ב יש התעוררות חזקה ביותר, ותנועה הולכת וגדלה של אספנות ושימוש בכלי עבודה איכותיים.

בואו נצא לדרך